Bava Metzia 166

Kapitel 166

א פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעל הבית שנאמר (תהלים קד, כב) תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב

1 Beim Löhner erfolgt die Heimkehr in seiner und der Antritt in des Eigentümers [Zeit]; denn es heißt:wenn die Sonne aufgeht, ziehen sie sich zurück und lagern sich in ihrer Behausung; der Mensch geht an sein Werk und an seine Arbeit bis zum Abend. –

ב וליחזי היכי נהיגי בעיר חדשה וניחזי מהיכא קא אתו בנקוטאי איבעית אימא דאמר להו דאגריתו לי כפועל דאורייתא

2 Sollte man doch sehen, wie da der Brauch ist!? – In einer neuen Stadt. – Sollte man doch sehen, woher sie gekommen sind!? – Bei Durcheinandergemischten. Wenn du aber willst, sage ich: wenn er zu ihnen gesagt hat, er miete sie als Löhner nach der gesetzlichen Norm.

ג דרש רבי זירא ואמרי לה תני רב יוסף מאי דכתיב (תהלים קד, כ) תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תשת חשך ויהי לילה זה העולם הזה שדומה ללילה בו תרמוש כל חיתו יער אלו רשעים שבו שדומין לחיה שביער

3 R. Zera trug vor, und wie manche sagen, lehrte es R. Joseph: Es heißt:du wirkst Finsternis und es wird Nacht; in ihr regen sich alle Tiere des Waldes. Du wirkst Finsternis und es wird Nacht, das ist diese Welt, die der Nacht gleicht; in ihr regen sich alle Tiere des Waldes, das sind die Frevler darin, die den Tieren des Waldes gleichen.

ד תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון תזרח השמש לצדיקים יאספון רשעים לגיהנם ואל מעונתם ירבצון אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו יצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן ולעבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב

4 Wenn die Sonne aufgeht, ziehen sie sich zurück (und lagern sich in ihrer Behausung); wenn die Sonne den Frommen aufgeht, ziehen sich die Frevler ins Fegefeuer zurück. Und lagern sich in ihrer Behausung; du hast keinen Frommen, der nicht eine Wohnung nach seiner Würde hätte. Der Mensch geht an sein Werk, die Frommen gehen ihren Lohn empfangen. An seine Arbeit bis zum Abend, der seine Arbeit bis zum Abend verrichtet hat.

ה ר' אלעזר ב"ר שמעון אשכח לההוא פרהגונא דקא תפיס גנבי אמר ליה היכי יכלת להו לאו כחיותא מתילי דכתיב בו תרמוש כל חיתו יער איכא דאמרי מהאי קרא קאמר ליה (תהלים י, ט) יארב במסתר כאריה בסוכו דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי

5 Einst traf R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n einen Kriminalbeamten, der Diebe festnahm. Da sprach er zu ihm: Wie kannst du ihnen beikommen, sie gleichen ja den Tieren!? Denn es heißt: in ihr regen sich alle Tiere des Waldes. Manche sagen, er habe es ihm aus folgender Schriftstelle gedeutet:er lauert im Verborgenen wie ein Löwe in seinem Dickicht. Vielleicht fassest du Gerechte und lassest Frevler!?

ו א"ל ומאי אעביד הרמנא דמלכא הוא אמר תא אגמרך היכי תעביד עול בארבע שעי לחנותא כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאול עילויה

6 Dieser erwiderte: Was kann ich machen, es ist ja ein Befehl des Königs. Da sprach jener: Komm, ich will dich lehren, wie du es machen sollst. Geh in der vierten Stunde in die Schenke, und wenn du jemand Wein trinken siehst, der einen Becher in der Hand hält und schlummert, so erkundige dich nach ihm;

ז אי צורבא מרבנן הוא וניים אקדומי קדים לגרסיה אי פועל הוא קדים קא עביד עבידתיה ואי עבידתיה בליליא רדודי רדיד ואי לא גנבא הוא ותפסיה

7 ist es ein Gelehrter, so ist er wahrscheinlich wegen seines Studiums früh aufgestanden; ist es ein Löhner, so ist er wahrscheinlich früh zur Arbeit aufgestanden; ist es ein Nachtarbeiter, so kann er Nadeln gefertigthaben; ist er nichts von all dem, so ist es ein Dieb, und du kannst ihn festnehmen.

ח אישתמע מילתא בי מלכא אמרו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון וקא תפיס גנבי ואזיל שלח ליה ר' יהושע בן קרחה חומץ בן יין עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה

8 Als dies beim Könige bekannt wurde, sprachen sie: Der Leser des Briefes mag auch der Bote sein. Da holten sie R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n, und er nahm Diebe fest. Darauf ließ R. Jehošua͑ b. Qorḥa ihm sagen: Aus Wein entstandener Essig, wie lange noch wirst du das Volk unseres Gottes zur Hinrichtung ausliefern!

ט שלח ליה קוצים אני מכלה מן הכרם שלח ליה יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו יומא חד פגע ביה ההוא כובס קרייה חומץ בן יין אמר מדחציף כולי האי שמע מינה רשיעא הוא אמר להו תפסוהו תפסוהו

9 Dieser ließ ihm erwidern: Ich entferne nur die Dornen aus dem Weinberge. Jener ließ ihm entgegnen: Mag der Besitzer des Weinbergs kommen und selber seine Dornen entfernen. Eines Tages begegnete ihm ein Wäscher und nannte ihn aus Wein entstandener Essig. Da sagte er: Da er so frech ist, so ist er wahrscheinlich ein Frevler. Hierauf befahl er, ihn festzunehmen, und sie nahmen ihn fest.

י לבתר דנח דעתיה אזל בתריה לפרוקיה ולא מצי קרי עליה (משלי כא, כג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו זקפוהו קם תותי זקיפא וקא בכי אמרו ליה רבי אל ירע בעיניך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכפורים

10 Nachdem er sich beruhigt hatte, ging er hin, um ihn auszulösen; er vermochte es aber nicht mehr. Da las er über ihn:wer seinen Mund und seine Zunge hütet, bewahrt sein Leben vor Leiden. Als man ihn hängte, stand er neben dem Galgen und weinte: da sprachen sie zu ihm: Meister, laß es dir nicht leid tun; er und sein Sohn beschliefen am Versöhnungstage eine verlobte Jungfrau.

יא הניח ידו על בני מעיו אמר שישו בני מעי שישו ומה ספיקות שלכם כך ודאית שלכם על אחת כמה וכמה מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם

11 Da legte er seine Hände gegen seine Eingeweide und sprach: Freut euch, meine Eingeweide, freut euch; wenn das eure Zweifelhaftensind, wie sind eure Zweifellosen! Ich bin dessen sicher, daß Gewürm und Geschmeiß keine Gewalt über euch haben werden.

יב ואפי' הכי לא מייתבא דעתיה אשקיוהו סמא דשינתא ועיילוהו לביתא דשישא וקרעו לכריסיה הוו מפקו מיניה דיקולי דיקולי דתרבא ומותבי בשמשא בתמוז ואב ולא מסרחי

12 Dennoch war er nicht ganz beruhigt. Hierauf gaben sie ihm ein Schlafmittel zu trinken, brachten ihn in ein Marmorhaus, schlitzten ihm den Leib auf und nahmen aus ihm viele Körbe Fettheraus; diese stellten sie im Tammuz und im Ab in die Sonne, und sie wurden nicht übelriechend. –

יג כל תרבא נמי לא סריח כל תרבא לא סריח שורייקי סומקי מסריח הכא אף על גב דאיכא שורייקי סומקי לא מסריח קרי אנפשיה (תהלים טז, ט) אף בשרי ישכון לבטח

13 Jedes andere Fett wird ja ebenfalls nicht übelriechend!? – Jedes andere Fett wird nicht übelriechend, aber die roten Fäserchen werden übelriechend, seines aber wurde nicht übelriechend, obgleich die roten Fäserchen darin waren. Hierauf las er über sich:auch mein Leib ruht in Sicherheit.

יד ואף ר' ישמעאל ברבי יוסי מטא

14 Auch mit R. Jišma͑él b. R. Jose ereignete sich solches.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel